מה הסיפור שלי?

תמליל הפרק

תמליל מלא של הפרק. מדבר: רום יריב, המייסד של HOMEMADE. התמליל נוצר אוטומטית ונערך קלות לפיסוק ולפסקאות. מילים שלא נשמעו בבירור מסומנות [לא ברור], וכמה קטעים קצרים הושמטו [...].

0:00שלום וברוכים הבאים ל-HOMEMADE. כאן רום, רום יריב. אני עושה לכם את הפרק הזה, את הפודקאסט הזה, על מנת שנוכל יותר להכיר אחד את השני, ולספר את הסיפור האישי שלי ואת הסיפור של החברה. ולצאת ביחד למסע מדהים, אני חושב, שהוא הרבה מעבר לאוכל. כי הלקוחות שלנו ממש אוהבים לחלק את החיים שלהם ללפני HOMEMADE ואחרי HOMEMADE, ואני רוצה קצת לספר על מאחורי הקלעים של זה, כי בטוח שלא יצא לנו עד עכשיו להכיר. אז קודם כל, תודה על האמון, תודה שהצטרפתם לשירות. כיף גדול, נשמח לבשל במקומכם ולתת לכם שקט נפשי מהעניין הזה כמה שנוכל. שמי רום, אני בן 25, במקור ממבשרת ציון, ובשנתיים האחרונות גר בראשון לציון. ואיך הכל התחיל? איך בכלל הגעתי לאן שאני עומד?

1:01למה זה התחיל? ממה זה נבע? מה אנחנו עושים, מה אנחנו באים לפתור, ואיך הגענו עד היום? כל זה אני הולך לספר היום. בפרק הבא אספר גם מה אנחנו הולכים לעשות קדימה, איך אנחנו עובדים היום מאחורי הקלעים, מה החזון של החברה ולאן אנחנו הולכים בשנים הקרובות. אז אני התחלתי את הקריירה היזמית שלי בגיל 15. עוד הרבה לפני כן אהבתי מאוד לבשל. גדלתי עם שתי סבתות, משתי עדות שונות, מכיוונים שונים, שנתנו לנו מגוון מדהים של אוכל, וכל הזמן השיח היה סביב אוכל. ככה שספגתי את זה מגיל מאוד קטן, וכבר בגיל תשע התחלתי לבשל. הייתי מכין סושי. בפעם הראשונה יצא גרוע, מלא פעמים יצא טוב. הייתי משגע את ההורים שלי. אחרי זה הייתי מכין פסטות, [לא ברור], אחרי זה נהייתי השף של הבית, ולאט לאט זה הלך והתפתח. איפשהו בגיל 13-14 הייתי מכין גם ארוחות בסביבה, אצל חברים וכולי. ובגיל 15 הייתה לי איזושהי הארה תוך כדי שיעור, שפשוט אמרתי לעצמי: אוקיי, יש לי הרבה תחביבים שונים ומשונים לגיל שלי.

2:23הייתי אוהב לאמן כדורסל, הייתי אוהב לבשל, לעשות ארוחות לאנשים, והייתי אוהב גם לשחק כדורסל. אגב, הייתי בצופים, מאוד פעיל, הייתי מתנדב ב[לא ברור]. הרבה דברים שהייתי עושה מחוץ לבית הספר, שאין בהם כסף. ואמרתי לעצמי כבר אז, שוב, היגיון פשוט וטיפשי של ילד: אוקיי, אם אני אמשיך בדרך הזו, ובעצם אעשה כמו שכולם מסביבי עושים, אז לא אוכל לעסוק כשאהיה גדול בתחביבים שלי, כי אצטרך להתפרנס ואין בהם הרבה כסף. זו בעיה. ואני לא רוצה לחיות חיים של לקום בבוקר וללכת מכוח האינרציה, ולא להיות בהגשמה עצמית. אז אמרתי לעצמי, אוקיי, שוב, היגיון של ילד: אני צריך 5,000 שקל בחודש הכנסה ממשהו, לא משנה מה, ואז אוכל להרגיש בנוח לעסוק בכל יתר הדברים שאני אוהב לעשות, בהתנדבות מלאה. כי גם לא רציתי לעבוד בזה, רציתי להתנדב, רציתי לעשות את הדברים האלה בהתנדבות.

3:30וככה זה התחיל. חיפשתי בגוגל איך עושים כסף, והכל אז היה מאוד פרוץ, ומהר מאוד אתה יכול למצוא את עצמך באיזשהו קורס למשהו. וזה מה שקרה. עשיתי איזשהו קורס על ייבוא מוצרים ומכירה שלהם באמזון בארצות הברית, שאז זה היה נושא מאוד חם, וזה מה שעשיתי. הבאתי, מלשון לייבא, טרמוסים, בקבוקי נירוסטה לספורטאים, בגיל 15, תוך כדי בית ספר, מסין לארצות הברית. ושם זה נמכר באמזון. זה היה מיועד לספורטאים, לאימהות שהילדים שלהן נוסעים בבוקר שעות, מרחקים עצומים שם, ברכבות, ולשמור על המשקה. זה לא כל כך [לא ברור], אבל זאת הייתה [לא ברור] מצוינת על איך לעשות דברים ועל להיכנס לעולם העצמאי. הפסקתי את זה אחרי שנה וחצי, משהו כזה, ותוך כדי המשכתי ללמוד ולהתפתח ולקחת קורסים. ואיפשהו אחד היועצים שלקחתי אז אמר לי: מה, אתה כל הזמן מדבר על הבישול, יש לך המון תשוקה לזה, לאוכל. אז בוא ניקח את מה שלמדת בשיווק בשנה וחצי האחרונות, ניקח את הידע שלך בבישול, ובוא נלמד אנשים איך להפוך את האהבה שלהם לבישול לעסק, איך להרוויח כסף מבישול ביתי.

4:55וזה היה העסק החדש שלי. קראתי לו "מתכון הכסף", ועשינו את זה. היום זה נראה נורא טריוויאלי, כי יש המון בשלנים ביתיים, המון אנשים מוכרים אוכל מהבית, המון אנשים עוסקים בזה, יש לזה פלטפורמות. אבל זה היה לפני הקורונה, זה היה בחיתולים, בקושי היו אנשים שעשו את זה, וזה היה מאוד חדשני. עשינו קורס דיגיטלי של איך למכור אוכל מהבית. הגיעו המון נשים לקריירה שנייה, שזה היה מרגש ומדהים, וגם חבר'ה צעירים, באמת מכל קצוות האוכלוסייה, שאוהבים לבשל, ללמוד איך להפוך את ההובי שלהם, הבישול, לעסק מהבית. זה הלך מדהים, ומעל 400 איש עברו אצלי ליווי אישי בנושא הזה. חלק ממש עד היום עובדות בזה ומתפרנסות מזה, שזה תמיד מרגש. ובאיזשהו שלב ראיתי שהבעיה הכי גדולה שלהם היא שיווק: איך לשווק את עצמם, איך להביא לקוחות. אני הייתי אז כבר בסוף כיתה י"ב, הייתי אמור להתגייס לצבא, ועברתי מיונים למשהו מאוד מסווג וכולי, ומאוד רציתי להתגייס. היה גיוס בדצמבר, אם אני לא טועה, אחרי י"ב, ואמרתי: אוקיי, אני מקפל את העסק לארבע השנים הקרובות, זה היה אמור להיות עם קבע, ונמשיך אחרי זה. קיפלתי את הכל, מה שנקרא, סגרתי את השאלטר.

6:18ובדיוק כמה חודשים לפני כן התחלתי להרגיש על הפנים, פיזית. הייתי אז מתאמן בחדר כושר עם מאמן, ולאט לאט לא יכולתי לעשות את האימונים. הייתי מקיא בסוף אימון, ולאט לאט כבר לא יכולתי לעלות את המדרגות של הבניין של חדר הכושר. הייתי הולך לישון וישן 12 שעות, לא מצליח לקום מהשעון המעורר, והייתי מאחר לאנשים לפגישות כי לא קמתי. דברים מטורפים, ולא הבנתי מה זה. והייתי מקיא כל יום 5, 6, 7 פעמים. עשו לי בדיקה לצליאק, בדיקה פה, בדיקה שם, מלא בדיקות, שום דבר לא הסתייע, שום דבר לא נתן את התמונה של מה זה. שבועיים לפני הגיוס עשו לי קולונוסקופיה וגילו שיש לי קרוהן. זו מחלה כרונית במעי, שהוא בעצם לא מתפקד. וזה מיד נתן לי פרופיל 21 ושחרר אותי מהגיוס. באותו זמן גם היחידה שלי לא רצתה לקבל מתנדבים. אחרי כמה חודשים הבנתי שאוקיי, זה לא יקרה, ופשוט הייתי צריך להמשיך הלאה. וזו הייתה נקודת שבר מאוד מאוד קשה, כי בעצם הייתי בן 18, כל החברים הולכים לצבא, אתה רוצה מאוד ללכת לצבא ואתה לא עושה את זה. וגם לא היה לי כל כך מה לעשות, זאת אומרת, מה כבר עושים בגיל הזה. וגם הרגשתי פיזית על הפנים, הייתי ממש מותש, לא יכולתי לעבוד גם אם רציתי. ממש להקיא חמש, שבע פעמים ביום, ולא הייתי מסוגל לאכול כלום, ירדתי המון במשקל. פשוט סיוט. מי שמתמודד עם זה יודע, זה סיוט מטורף של כאבים כל היום.

7:55והיו לי שם שתי בחירות, בעצם. אני בא מבית שההורים שלי, ובכלל המשפחה והאחים, מאוד דוגלים בבריאות, בבריאות טבעית, ויש לי אחות נטורופתית. ואמרתי: אוקיי, בחירה עצמאית שלי, אני לא אלך בדרך הנפוצה של אשפוזים, כדורים, ומפה בעצם נהרסים לי החיים לתמיד. אני אעשה טיפול טבעי. אני אעשה את זה, אקרא המון ספרים, אלמד את התחום הזה, אעשה כל מה שצריך, אטפל בעצמי בדרך טבעית, בלי כדורים, בלי אשפוזים, בלי שום דבר שיפגע בי, ואני ארפא את עצמי מהמחלה הזו. וזו הייתה המשימה שלי. זה לקח משהו כמו שנתיים, כי בשנה הראשונה לא ראיתי שום תוצאות, וזה היה סיוט. קראתי המון ספרים, תוספים, ניסיונות שונים ודברים כאלה. תוך כדי, אגב, הלכתי לרופאים, הייתי צריך לעשות בדיקות, אז הייתי צריך כל הזמן להגיד שאני בטיפול. ולאט לאט באמת זה התחיל להשתפר. היום, תודה לאל, אני כבר לא מרגיש כלום. אני אומר שנרפאתי מזה לחלוטין, ואין שום זכר. אחרי שנתיים כבר היה שיפור דרמטי, וכבר יכולתי להתחיל לחזור לתפקד.

9:16ובאותה נקודת זמן אמרתי: אוקיי, אחזור למה שעסקתי בו קודם. באתי להחזיר את העסק באותה צורה, של בוא נלווה אנשים איך למכור אוכל מהבית, ואז אמרתי: רגע, עכשיו אני לא בלחץ של זמן, בוא נחשוב שוב. גם לא היו לי המון אנרגיות להפעיל את הכל מחדש. אז אמרתי, אוקיי, בוא נחשוב מה היו הבעיות בגלגול הקודם של העסק. והבעיה המרכזית, כמו שכבר אמרתי, הייתה שהבשלנים לא רצו לשווק את עצמם, וגם לא ידעו איך לשווק את עצמם. אמרתי: סבבה, אני אבנה וולט לבשלנים ביתיים. כלומר, אני אקח על עצמי את השיווק. אתה יודע לבשל טוב? תבשל, זהו. אני מביא שליח, הוא לוקח את האוכל ללקוח, אני מביא את הלקוח שיזמין, אני מביא הכל, תמורת עמלה מסוימת, וזהו. ממש וולט לבשלנים ביתיים. בניתי את זה ביישוב שלנו, במבשרת, זה התחיל לרוץ, התחיל להתגלגל, ועם הזמן זה דיבר אליי פחות ופחות, לעומת ההתמודדות האישית שלי.

10:20וההתמודדות האישית שלי הייתה קשוחה מאוד. בשביל לעשות לעצמי טיפול טבעי שבאמת יביא תוצאות, הייתי צריך לאכול דברים מאוד מאוד ספציפיים. לא לגעת בחיטה, ולא לגעת בפחמימות למיניהן, וכן לאכול דברים מאוד נקודתיים, מאוד ספציפיים, שידעתי שעוזרים לזה. נעשה גם פרקים הבאים שבהם אשתף יותר על הטיפול הזה, מה בדיוק עשיתי ואיך זה בדיוק עזר, כך שמי שמתמודד עם דברים דומים יוכל להיעזר בזה. ולא היה לי איך למצוא את האוכל הזה. זאת אומרת, הייתי צריך לבשל הכל לעצמי, כי זה בישול נורא ספציפי. לא יכולתי להזמין אותו בוולט, לא יכולתי להזמין אותו משום מקום, משום מסעדה. ואם כן, זה היה נורא יקר. זאת אומרת, אם הייתי צריך לקחת מישהו שיבשל לי, זה היה עולה לי, לא יודע, 100 שקל למנה. לא רלוונטי למשהו שהוא על בסיס יומיומי.

11:15נוצרה לי בעיה של איך אני אוכל בצהריים. זאת אומרת, איך אני מסתדר עם זה? כל יום מחדש צריך לדאוג לעצמי. איזשהו לופ בלתי נגמר: אתה הולך לישון וחושב מה יהיה לך לאכול מחר. ותוך כדי, בו זמנית, כשהתחלתי, לגמרי במקרה, את הרעיון של בוא נחבר בשלנים ביתיים ללקוחות, באו לקוחות, והרבה מהן היו אימהות שהילדים שלהן חוזרים מבית הספר, והן רצו להזמין ארוחת צהריים לילדים. ואמרתי לעצמי: יש פה קורלציה מטורפת. הבעיה שלי היא לא רק בעיה שלי, אני רואה שיש אותה למלא אנשים. מלא אנשים הולכים לישון בלילה וחושבים מה הילדים יאכלו מחר בצהריים. מה אני אוכל? נמאס לי לאכול בחוץ, נמאס לי לאכול ג'אנק פוד, נמאס לי ממסעדות, לא יודע מה לעשות. נמאס לי לבשל, אין לי זמן לבשל, אני עסוק בעבודה. החיים של היום: אני עובד, חוזר הביתה בערב, איך אני אבשל? זאת אומרת, פתאום קלטתי שהבעיה הקטנה שלי, האישית שלי, שלא היה לי מושג שזה ככה, היא בעיה של מאות אלפי אנשים בארץ. של הורים, של משפחות, של רווקים צעירים, של סטודנטים, של בני הגיל השלישי שנמאס להם לאכול בחוץ ואין להם פתרונות אחרים, והילדים כבר לא מבשלים להם, והם לא יבשלו לאדם אחד, כי זה לא כיף להכין סיר קטן של אורז וקציצות, ולא תמיד יש כוח וזמן. ואמרתי: וואו, זה מטורף. הבעיה הזאת היא ענקית, וזו בעיה ששווה לפתור.

12:35שווה לצאת בשבילה למסע, ולראות איך אני פותר את הבעיה הזאת. שוב, קודם כל מהמקום הפרטי שלי, ואחר כך מהמקום של כל האנשים שנחשפתי אליהם. אז התחלתי להתגלגל עם זה, וככל שהעמקתי בבעיה והבנתי, יצאתי מהנושא של הבשלנים, כי זה היה גם מאוד מורכב לנהל את זה אופרטיבית, וגם זה לא היה האישיו. האישיו מבחינתי היה לפתור ללקוחות את הבעיה של מה לאכול בצהריים. זה התחיל מילדים בגיל בית ספר, מה הילדים יאכלו בצהריים, ולאט לאט התרחבנו, כמו שאמרתי, גם לגיל השלישי, לרווקים, לסטודנטים, לכל מיני קהלי יעד מגוונים שיש לנו היום. ואנחנו פותרים לכולם את אותה בעיה קטנה שהייתה לי, וזה מרגש כל פעם מחדש. עכשיו, בשלב שהבנתי שזו המהות, אמרתי: אוקיי, שני שינויים שאנחנו עושים. אחד, נקים מטבח משלנו. לא צריך את החיבור לבשלנים, כי זה לא האישיו מבחינת הלקוחות. הם פשוט רוצים פתרון לבעיה שלהם.

13:31ושתיים, נעבוד במודל של מנוי. כי הדבר שהכי הציק לי זה לא מאיפה אזמין את האוכל למחר, אלא זה שכל יום מחדש צריך לעשות את זה. ואמרתי לעצמי: אם היה שירות שהייתי מקבל הביתה לפנות בוקר, אפילו בלי להתעסק עם שליח, שם את האוכל במקרר, וזהו, אני יודע שיש לי אוכל לכל השבוע, זה מה שהיה מדהים. השקט הנפשי. זה המוצר שאני חיפשתי, וזה המוצר שאנחנו נותנים היום. Peace of mind, שקט נפשי ממה לאכול בצהריים. אז אנחנו עובדים במנוי, וזה היה ככה מהיום הראשון. מנוי שבועי, מנוי חודשי, כל מיני פורמטים, אבל אתה מקבל את האוכל לפנות בוקר עד הדלת, פעם בשבוע, ורגוע. לחלק מהשבוע או לכל השבוע. יש כאלה, לצורך הדוגמה, שנשאר להם אוכל מסוף השבוע, אז הם רוצים את המנות רק לשלישי, רביעי, חמישי.

14:25וזה גם בסדר גמור. אז יש מנעד רחב, אבל זו הבעיה שאנחנו פותרים היום. ובעצם מה שעשיתי: הקמתי מטבח קטן במעלה החמישה, קיבוץ מעלה החמישה. גרנו במבשרת, אז שם זה התחיל. ועוד לפני כן, בכלל התחלתי מהמטבח של אמא שלי. עכשיו, כשהיא תשמע את זה, היא תהרוג אותי, היו לה ימים מורכבים שם. הייתי מבשל את האוכל ללקוחות במטבח כל הלילה, וגם יוצא בעצמי למשלוחים, עושה להם את המשלוחים כל הלילה, חוזר הביתה בשש בבוקר, ואז צריך לענות להודעות של מי שהייתה לו איזושהי בעיה עם המשלוח. לא הייתי ישן. הייתי הולך לישון בשבע בבוקר לאיזה שעתיים, ואז מתעורר מהודעות של לקוחות. עד שפעם אחת, במשלוחים, עשיתי תאונה עם הרכב. פשוט נרדמתי על ההגה ונתקעתי בעץ. ואז אמרתי: טוב, אוקיי, את המשלוחים אני צריך להוריד. אמשיך לבשל אצל אמא שלי במטבח, אבל אני צריך לפחות שליח. אז הורדתי מעצמי את המשלוחים והמשכתי לבשל, ואז כבר נגמרה הקיבולת, לא הצלחתי יותר להמשיך מהמטבח שלה, כי גדלנו בלקוחות ממש מהר, כל הזמן היה ביקוש. וכשראינו שאנחנו כבר לא עומדים בעומס, ושכבר לא ניתן לקבל הזמנות מהבית,

15:40הלכתי ושכרתי מטבח קטן במעלה החמישה, באזור התעשייה של הקיבוץ, ממישהי שהייתה צריכה לעשות רילוקיישן ולהעביר ידיים מהר, מה שנקרא. הבאתי צוות קטן של עובדים שהיו איתי שם כל היום, והתחלנו לבשל משם ללקוחות. ותוך כמה חודשים אתה רואה שפתאום גם זה לא מספיק, וגם שם זה כבר נהיה נורא מורכב, והמקררים מפוצצים, וכבר אי אפשר לקבל עוד לקוחות. ואז אמרנו: טוב, גם זה כבר לא ייתכן. אז עברנו למטבח חיצוני, לספק חיצוני שייצר לנו לפי המתכונים שלנו, לפי הדברים שלנו, אבל כבר משהו מאוד מוגדר, עם רישיון של משרד הבריאות, עם תקנים, עם תעודת כשרות, עם תהליך מאוד מסודר, מתכונים מסודרים. עברנו אליו, וגם זה לא הספיק. התחלנו רק מלעשות אספקה לאזור שלי, במבשרת, ולמודיעין, ואז התרחבנו לכפר סבא, ואז אמרנו: אוקיי, כל אזור השרון. והיום אנחנו כבר פעילים בין יבנה לקיסריה [...], ורק הולכים ומתרחבים [...]. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן במגמת התרחבות. ומשם עברנו כבר למטבח מאוד גדול שהקמנו בחולון, ששם אנחנו פעילים גם היום. זה כבר מטבח עם התקן הכי גבוה של משרד הבריאות, עם ציוד מאוד מתקדם, מכשור מאוד מתקדם, צוות אריזה, צוות טבחים, [...] מערכת הרבה יותר מסודרת וגדולה, שיודעת לתמוך בגידול של מה שאנחנו עושים. ומשם אנחנו עובדים ופעילים היום.

17:18אז זה מה שאנחנו עושים היום. אנחנו משרתים הרבה מאוד משפחות בכל הרדיוס שאמרתי, [...] מרכז, שרון, שפלה, גוש דן, [...] כל המקומות. ועושים את זה באהבה גדולה. וזה הסיפור שלי. אני היום מנהל את החברה, יש לנו צוות מדהים של אנשים, שירות לקוחות ושיווק ומכירות [...], ואנחנו כל הזמן במגמה של לראות איך אנחנו מקשיבים יותר ללקוחות, מקבלים יותר פידבק, כי זאת התשוקה. מעבר להכל, אני מסתכל על כל לקוח כאילו הוא הילדים שלי, או אני אז, כשהייתה לי הבעיה הזו. וככה אנחנו מנסים לפתור את הבעיות: לתקשר בכל הכוח, להבין את הבעיות, להבין איפה אנחנו יכולים לתקן, איפה אנחנו יכולים כל הזמן לשדרג ולשפר את המוצר. וזה מה שאנחנו עושים כיום. מעבר לזה, אני רוצה להודות לכם, קודם כל, שצפיתם בסרטון הזה. בפרק הבא אספר לכם לאן אנחנו הולכים כחברה, מה הוויז'ן שלנו כחברת HOMEMADE לשנים הקרובות, מה אנחנו הולכים לעשות גם עבור הלקוחות, גם בהתנהלות הפנימית שלנו,

18:39גם על מנת לשתף פעולה עם מהפכת ה-AI, ולגדול ולהתרחב כל הזמן למקומות נוספים. אני הולך להכניס אתכם ממש אל מאחורי הקלעים שלנו, של איך אנחנו עובדים, ואני חושב שזה מרתק. כי אנחנו מסתכלים על זה כקהילה, כמשהו הרבה יותר גדול מ"אתם מקבלים אוכל הביתה". אני רואה את עצמי כחבר בבית, חבר במשפחה של כל אחד מהלקוחות שלנו, כי אנחנו נמצאים לכם במקרר כל יום, ואנחנו מאכילים את הבית, מאכילים את המשפחה. זו זכות גדולה, וזה דבר גדול. ועל כן אני חושב שאנחנו קהילה, ושאנחנו גדלים ביחד, וזה מאוד חשוב לי: לשתף את הלקוחות כמה שיותר לאן אנחנו הולכים ולאן אנחנו מכוונים, להיעזר בהם בשביל להגיע לזה, וגם, כמובן, שהלקוחות ייעזרו בנו לפיתוח של הדברים, של החלומות שלכם, של מה שאתם רוצים שהשירות שלנו יהיה עבורכם. אז זה הכל להיום. בשביל זה אני פה. תודה על ההאזנה, נתראה בפרק הבא. ביי ביי.