מאמן ילד בררן
ילד בררן לא עובר ממה שהוא אוהב ישר למה שהוא מסרב. עוברים בצעדים קטנים, שכל אחד משנה דבר אחד. מסמנים מה הוא כבר אוכל וממה הוא מסרב, ומקבלים תוכנית לכמה שבועות.
איך עובדים עם התוכנית
- צעד אחד בכל שבוע. כל צעד משנה דבר אחד בלבד: הטעם, המרקם או המראה. זה הרעיון של שרשור מזונות (food chaining).
- מגישים את הצעד כמה פעמים בשבוע, בכמות קטנה, ליד מנה שהילד כבר אוכל.
- לא מבקשים לטעום ולא מתמקחים. לפי משרד הבריאות, אתם מחליטים מה מוגש והילד מחליט מה ממנו לאכול וכמה, וגם חשיפה בלי טעימה נחשבת.
- עוברים לצעד הבא כשהצעד הנוכחי נאכל בלי מאבק פעמיים או שלוש. לא הלך? נשארים עוד שבוע באותו צעד.
למה זה עובד: בניסוי של ג׳יין וורדל ועמיתיה (2003), הורים נתנו לילדים בני 2 עד 6 לטעום כל יום, 14 יום, ירק שהם לא אהבו. בסוף הם אהבו אותו יותר ואכלו ממנו יותר מילדים בשתי הקבוצות האחרות, שבהן ההורים קיבלו הסבר על תזונה או לא קיבלו כלום.
שרשראות מוכנות
מתי לדבר עם איש מקצוע
משרד הבריאות ממליץ לפנות לדיאטנית ילדים כשכל ארוחה מלווה בדאגה, כשצריך מאמץ גדול כדי שהילד יאכל, כשיש רתיעה קבועה ממרקמים, מריחות או טמפרטורות, או כשיש שינוי חד במשקל. שווה לדבר גם עם רופא הילדים. הכלי הזה עוסק בהרגלים ובטעם, ולא מחליף בירור או טיפול.
ההתאמה למנות שלנו היא לפי שם המנה והרכיבים שרשומים לה, ולא מבטיחה שמנה נקייה מרכיב כלשהו. מי שיש לו רגישות למזון, יקרא קודם את סעיף 4 בתקנון.
מקורות
- אכילה בררנית אצל ילדים, משרד הבריאות, אתר הורות והורים
- התמודדות עם בררנות אכילה (עינב אלבר, דיאטנית קלינית, רכזת תזונת ילדים), מכבי שירותי בריאות
- Fishbein et al., Food chaining: a systematic approach for the treatment of children with feeding aversion, Nutrition in Clinical Practice, 2006, PubMed 16556929
- Wardle et al., Increasing children's acceptance of vegetables; a randomized trial of parent-led exposure, Appetite, 2003, PubMed 12781165
המספרים ממדד הצהריים של HOMEMADE, נתוני הזמנות מצרפיים ואנונימיים של הלקוחות שלנו.